<h1>פסקי או"ז — יבמות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
יבם ויבמה שרוצים שניהם להתייבם אין מוחין בידם ואין כופין אותם לחלוץ. ואם היבם רוצה לייבם, והיבמה אינה רוצה להתייבם מחמת שנותנת אמתלא לדבריה, אי מצינן לאטעויי [ליה] שנאמר לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז", מטעינן ליה. ואי לא, כפינן ליה בשוטי וחליץ. כך פסק רבינו שלמה זצ"ל. וכן פסיק ריב"ן זצ"ל, והוסיף שאם לא נתנה אמתלא לדבריה והיבם רוצה לייבם והיא אינה רוצה להתייבם, שאין כופין אותו כלל לחלוץ, אלא שבקינן ליה ומייבם. וכן סובר רבינו יצחק זצ"ל בזמן הזה שאם רוצים שניהם להתייבם שאין מוחין בידם. והיכא שהוא רוצה לייבם והיא אינה רוצה, אע"ג דנתנה אמתלא לדבריה אין כופין אותו לחלוץ כלל. ורבינו תם זצ"ל פסק שבזמן הזה מצות חליצה קודמת, ואפילו שניהם רוצים להתייבם, והם סתם בני אדם דלא בריר לן בגוייהו שמתכוונים לשם מצוה, כופין אותם במילי ומבקשים אותם ומרחקים אותם מן היבום. אבל אי הוי בריר לן וקים לן בגוייהו שמתכוונים לשם מצוה, כגון רבי יוסי בן חלפתא, אם רוצים לייבם אין מוחין בידם. ואם רוצים לחלוץ אע"ג דברור לנו וקים לן בגוייהו שמתכוונים לשם מצוה, אפילו הכי אין כופין אותם לייבם, ומניחים אותם לחלוץ. כתב הרב רבינו יצחק הלבן זצ"ל דבזמן הזה אם היבם נשוי ואינו יכול לייבם מפני תקנת רבינו גרשום זצ"ל היבם אומר איני רוצה לחלוץ ליך עד שתתני לי כך וכך, אין מניחין אותו לדוחקה לשום דבר, אלא כופין אותו לחלוץ לה. משמע מפירוש רש"י זצ"ל דוקא היכא שנתנה אמתלא לדבריה שקלת כתובתה וכן פי' ריב"ן זצ"ל.
הרי שהיה ראובן חולה ורוצה לגרש את אשתו שלא תיזקק לייבום, ומיחה בידו שמעון אחיו, ומת ראובן ורוצה שמעון לייבם, אין מניחין אותו, אלא כופין אותו לחלוץ.
<h2>דף מב:</h2>
סריס אדם חולץ וחולצים לאשתו ומיבמין את אשתו. סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ולא מייבם ולא מייבמין את אשתו. ואלו הן סימני סריס חמה, כל שאין לו זקן, ושערו רך, ובשרו חלק כבשר אשה, ושאין מימי רגליו מעלין רתיחות, והמטיל מים ואין עושה קלוח ארוך למרחוק, וכל שאין מימי רגליו מסריחין כששוהין בכלי, וכל ששכבת זרעו אינה קשור אלא צלול כמים. וריב"ן זצ"ל פירש שאין מראיהן כשאר שכבת זרע. ורבינו חננאל זצ"ל פירש שהוא כלובן ביצה המוזרת. וכל שאין בשרו מעלה הבל, [פירוש] חמימות כמו עשן כשרוחץ בימות הגשמים. וכל שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה. וכל היכא שהביא שתי שערות תוך עשרים לא הוי סריס עד שיהו בו כל הסימנין הללו. והיכא שנולדו בו מקצת אלו הסימנין ואפילו אחד מהם מצפים לו משתים עשרה שנה עד עשרים. מפורש בסימן שב. ואם לא יביא שערות עד אחר עשרים שנה, אפילו [הביא אחר] עשרים הרי הוא כסריס לכל דבריו. ואם לא נולדו בו סימני סריס כלל ולא הביא שערות נידון כקטן עד רוב שנותיו, דהיינו ל"ו שנה. והני סמני זימנין דנתרי מחמת כחישות. הילכך אי כחוש הוא מברינן ליה, ואי בריא הוא מכחשינן ליה. ומי שנפצעה לו אפילו ביצה אחת הרי זה אינו מוליד. ומי שאין לו אלא ביצה אחת, והשניה ניטלה בידי אדם הרי זה מוליד. וצריכים להזהר כשחותכים ביצת אדם שלא יחתכו של ימין. והיכא שיש לו מקומות מקומות שיער בשערו לא הוי סריס עד שיהו בו כל סימני סריס.
<h2>דף מו:</h2>
[יבמות ק"כ ע"א] אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם, פירש רבינו תם זצ"ל אדם שנהרג ולא נשאר כי אם (רק) פרצופו ופדחתו וחוטמו מעידין עליו. ואם חסר אחד משלשתן אין מעידין עליו אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו. אבל אם מכירו בטביעות עין גמור כגון דאמר אנא ידענא ביה דהאי דקמן פלניא הוא וראשו ורובו שלם, אפילו נחתך חוטמו מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים. ודוקא בשלא נשאר רק פרצופו וחוטמו ופדחתו אין ניכר בטביעות עין. ואין מעידין אלא תוך שלשה ימים. ואם חסר אחד משלשתן, אפילו תוך שלשה אין מעידין עליו. ואפילו יש סימנין בגופו ובכליו אינו מעיד עליו כיון שאינו מכירו בטביעות עין.
<h2>דף מז.</h2>
גוי שבא על אמו והוליד ממנה בן ונתגייר, אותו הבן מותר לבא בקהל, דאין ממזרות בגוים, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
<h2>דף נב.</h2>
החולץ ליבמתו הרי זה לא הפסיד חלקו בנכסי אחיו שמת, וחולק בשוה עם שאר אחיו. ואם אביהם של מת ויבם חי הנכסים של אב. הכונס את יבמתו זכה בכל ניכסי אחיו המת, ואפילו אם האב קיים, ואפילו גירשה לאחר מיכן. והיכא שיבם את אשת אחיו הבכור כתב רבינו שמחה זצ"ל שנוטל פי שנים בנכסי אביהם שמת אחר הייבום. אבל בה"ג כתב דהוי ראוי וכן משמע בפר"ח זצ"ל כדברי ה"ג.
